איך נפתח בתוכנו קשיבות חינוכית לצד קיום שיגרת חינוך ומטלות בכיתה? איך נטיל מטלות לימודיות על כלל התלמידים תוך התחשבות ביכולות התלמיד המשתלב? איך נבנה לוח מיפוי רגשי לכיתה? באלו מקומות ניתן לידי ביטוי את יכולות התלמידים?
איך מגשרים על הפער שבין הסטנדרט הלימודי הגבוה של הישיבה לבין "תואם יכולת"? מהו "השקט הסוער" של גיל ההתבגרות ואיך מזהים אותו בתוך הכיתה? האם פדגוגיה רגשית היא "ביטול תורה" או שהיא המפתח להצלחה בלימוד?
